(תמצית)
מדינות ודרכי פעולה
הגוף הראשון שבא במגע עם קטין שנחשד בביצוע עבירה הוא ,בדרך כלל , המשטרה.
הטיפול המשטרתי בקטינים נעשה, על פי נהלים מיוחדים שמטרתם לצמצם את הפגיעה בקטין
ולאפשר את שיקומו וחזרתו למעגל חיים נורמטיבי.
האינטראקציה בין המשטרה לבין הקטין מתנהלת בכל תחנות המשטרה על ידי יחידות
הנוער, הכוללות שוטרים מיוחדים שעברו הסמכה הכוללת הכשרה מיוחדת בתחומים הקשורים
לנוער מעבר להכשרתם הרגילה בחקירות (חביב, בן רבי וארגוב, 2001). שוטרים אלו יחקרו
קטינים החשודים בעבירות שונות, למעט קטינים עד גיל 14 החשודים, עדים או קרבנות בסוג מסוים
של עבירות (כגון עבירות מין, עבירות אלימות קשות על ידי האחראי, וילדים עד גיל 12 שהיו
עדים לאלימות במשפחה, לרצח ואו נסיון רצח . (ילדים אלה ייחקרו על ידי חוקרי ילדים שהם
עובדים סוציאליים ממחלקת חקירות הילדים במשרד הרווחה , אשר חוקרים גם ילדים עם
מוגבלויות).
בכל תחנות המשטרה קיימת יחידת נוער שבראשה עומד קצין נוער או עובד נוער בכיר
מנוסה.
יחידות הנוער כפופות ,לרוב, מבחינה פיקודית למשרד החקירות בתחנה. ההנחיה המקצועית
בתחומי הנוער מתקבלת מקציני הנוער המרחביים והמחוזיים וממדור הנוער במחלקת ילד
ומשפחה בחטיבת החקירןת במטה הארצי .
יחידת הנוער בתחנה ובמרחב עירוני מורכבת ,לרוב מחוקרי נוער, עובד מניעת עבירות
ובלשי נוער (עד 2008 כונו פקחני נוער). בנוסף,קיימות "יחידות נוער חשיפה" בכל המחוזות.
וכן, במרחבים הגדולים (נגב, גליל ועמקים) תפקידן של יחידות נוער חשיפה הוא לחקור
עבירות מסובכות ומורכבות המתפרסות על פני המחוז או המרחב כולו או בחלקו והן
דורשות שיטות בילוש וחקירה מתוחכמות .(חביב, בן רבי וארגוב 2001).למרות העובדה
שהטיפול בקטינים, החשודים בעבירות שונות, מופקד בידי יחידות הנוער, שהרי ,לרוב, המגע
הראשוני עם הקטינים החשודים בעבירות יהיה של שוטרים שאינם עובדי נוער, כדוגמת
שוטרי סיור, בילוש או משמר אזרחי. שוטרים אלה מבצעים בירור ראשוני לגבי האירוע שלאחריו יחליטו האם עליהם להמשיך לטפל בקטינים אלה ע"י הבאתם ליחידת הנוער במשטרה או להסתפק בהתערבות הראשונית שלהם ללא הבאת הקטינים למשטרה. (הווה אומר: על פי שיקול דעתם אירוע זה אינו מצריך המשך טיפול פלילי ) באירוע ,כגון קטטה בשלבי סיום , ברמה נמוכה מאד של אלימות , - בסמכותם לפזר קטטה ברמה כזו
ולהסתפק באזהרה בלבד. אירוע כזה יסווג כטיפול (כללי) בלבד ללא תיעוד פרטי הקטינים במסוף.
שימוש בקריטריונים פורמלים ולא פורמלים בעבודת המשטרה עם קטינים:
להחלטה על ההליך הפלילי שיינקט, ישנה השפעה מכרעת על עתידו של הנער, אולם הליך
זה חשוף לאי אחידות, למרות הקריטריונים שנקבעו בהנחיות המשטרה. חוסר אחידות זה נובע
מקריטריונים לא פורמליים, בהם עושים שימוש חוקרי הנוער השונים בהליכי אי התביעה
(חביב, בן רבי וארגוב ,2001) המכונה כיום טיפול מותנה. כאן יש שיקול דעת לקצין
הנוער בבחירת ההליך המועדף בעיניו.
מסקירת הספרות המחקרית בעולם ובארץ עולה, כי החלטות מסוג זה עלולות להיות
חשופות לאי אחידות ואף להטיות שונות. מחקרים שונים מבחינים בין קריטריונים "משפטיים" לקבלת
החלטות, (כגון חומרת העבירה וקיומן של עבירות קודמות), לבין קריטריונים "לא משפטיים"
(כגון מין, מוצא החשוד ואזור ביצוע העבירה),
בין שני אלה ניתן למצוא שימוש בקריטריונים שגם אם אינם "משפטיים" באופן מובהק ניתן
לטעון כי הם רלוונטים בהקשר של בני נוער, (כגון: גיל החשוד, היותו במסגרת מסודרת של
לימודים, מצב משפחתו ) . ניתן לטעון, כי "למשתנים אלה עשויה להיות השפעה על יכולתו
של הקטין להשתקם, ולכן זה הגיוני לקחת אותם בחשבון" ( מור , 1997 . עמ. 5).
פרופ' חיים עומר מתייחס לחשיבות השתתפותו של ההורה בחקירת ילדו הקטין והעצמתו
(של ההורה) במעמד זה. הגדלת הנוכחות ההורית והגברת הפיקוח וההשגחה- מבשרת את
מניעת המשך הידרדרותו של הקטין והשבתו למעגל חיים נורמטיבי.
בהזדמנות זו ביחידות הנוער במשטרה מחדדים את חשיבות מעורבותם של ההורים עד כדי
חדירה לפרטיות הילדים כאשר חשים צורך בכך כי משהו בהתנהגות ילדם איננו כשורה כי
אף אחד לא יעשה זאת במקומם פרט למשטרה ואז...זה עלול להיות מאוחר מידי...
מעמדם העכשווי של הורי הילד בעיני הילד מחד, ונכונות ומוכנות ההורה להשתתף בתהליך
ממושך של שיקום וטיפול בילדם ביחד עם גורם חיצוני מוסמך, מאידך, הם אלה שיקבעו,
בסופו של דבר, את מידת שיקומו או אי שיקומו והיסחפותו של הקטין למודל חיקוי עברייני
אותו מעריץ .
הנחת עבודה זו הביאה אותנו להחלטה של יצירת סיווג ממתן המכונה טיפול מותנה
(במקום מה שכונה: אי תביעה) כהליך ביניים. מעין "על תנאי", המרחף כחרב מעל ראשו
של הקטין המבין שלחתימתו במשטרה, בנוכחות ההורה, ולשחרורו בערבות ההורה , יש
משמעות קריטית להמשך דרכו . ההורה כעת מקבל משמעות שונה: לא עוד "כרטיס
ישראכארט מהלך" או החבר הלא מועדף שכדאי לסנן מפניו מידע "מסוכן" ,אלא,
הורה אחראי שאמור להיות בעניינים, לשאול שאלות ולקבל תשובות ראויות ואמיתיות. הוא
כעת העמית האמיתי ולא החבר מקבוצת השווים שסייע לו בהסתרת "עבירותיו" ואף היה שותף
להן..
תפקיד שרות המבחן לנוער לשקף עובדות אלה ולהעצים את ההורה . זוהי שעת הזדמנות
לשיקום היחסים בין הקטין להוריו והשבתו למעגל החיים הנורמטיבי ולעיתים גם המשפחתי.
הנסיון מלמדינו ש"משבר" זה ניתן למנף כהזדמנות של כל הורה להתחיל להיות הורה
מתערב ולא רק מעורב שכן, המחוקק מאפשר זאת. (תיקון 14 ,יולי 2009).
לסיכום,
ניתן לאמר שהאויב העיקרי של הנוער זה לא סמים ולא אלכוהול אלא הוא עצמו. הוא בעצמו
מבצע התנהגויות סיכוניות וגורם לעלייה ברמות סיכון המסכנות אותו. על רקע זה אנו
צריכים לפתח בו את היכולת לשמר את עצמו (לעיתים מעצמו) . יתכן שכמענה למגמות העתידיות
ולעובדה שהנוער חווה וחי בהווה את העתיד ומתעלם מהעבר יש לתת בידו את היכולת
לחבר בין שתי מגמות: שימור וחידוש - להגן על העולם בו הוא חי מבלי להרוס את עצמו.
הגורמים העוסקים בנוער מודעים לצורך הזה , ולכן חברו יחדיו כי מבינים ש"על מנת לשקם
ילד אחד דרוש כל הכפר כולו".
הערה: להרחבה הדברים הנל ניתן להיעזר בבלוג: אחריות פלילית מהי?? כיצד מתייחסת
מערכת המשפט לקטינים עוברי חוק בישראל? ומדוע.
..
המדיניות והמגמות שצויינו כאן מושפעות ונתמכות במקורות הבאים:
מנסיוני רב השנים בעבודה עם נוער בסיכון ובסכנה. (קצינת נוער בשטח ועד לקצינת נוער
ארצית).
אדד,מ.)1989(. קרימינולוגיה, העבריין בהתהוותו, הוצאת "אור עם", עמ'39; 19-21 .
אדד, מ. )2002(. נגטיביזם בגיל ההתבגרות. בתוך: מ. אדד, י. וולף )עורכים(: עבריינות
וסטייה
חברתית, תיאוריה ויישום )עמ'39; 41-59(. רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר אילן.
אריקסון, א. ה. )1987(. זהות נעורים ומשבר.תל אביב : ספרית פועלים
אריקסון, א. ה. )1988(. ילדות וחברה. תל אביב: ספרית הפועלים.
אשד-פלק, מ. )1996(. הפסיכולוגיה בשטח ההפקר. הוצאת מבע.
אטקינסון, ר. ל. אטקינסון ר. צ. , סמית, א. א. בם, ג. ד. והילגרד, א.ר. )1994 (. מבוא
לפסיכולוגיה. תל אביב: הוצאת לדור.
גמפל,ת.)1999( "הרהורים על אלימות בית ספרית"
http://pluto.mscc.huji.ac.il/~msgumpel/main.htm
הורוביץ, ת. ) 2006( בית הספר כזירת אלימות מפגש לעבודה חינוכית – סוציאלית , גיליון
,23 45
האפטר,א. )2000(-הרצאה בנושא גיל התבגרות ובגירות.
ויניקוט , ד.ו. ) 1995( הכל מתחיל בבית. תל אביב , הוצאת דביר.
מוס, ר.א. )1988(. תיאוריות על גיל ההתבגרות. תל אביב: ספריית הפועלים.
מטרי , י. ) 2005( בית לנפש – חיפוש אחר העצמי האמיתי והמרחב הנפשי , בן שמן,
הוצאת מודן.
מלמד, א. )1988( ענישה או שיקום?, הוצאת תמר, תל אביב.
Brake, M.(1980). The sociology of youth culture and youth subculture: Sex
and drugs
and rock n'roll. London: Routledge& Kegan Paul.
Brake, M.(1985) Comparative Youth Culture: The Sociology of Youth Cultures
and
Youth Subcultures in America, Britain, and Canada. London &
New York: Routledge
Derksen, D. J., & Strasburger, V. C. (1996). Media and Television Violence:
Effects
on Violence, Aggression, and Antisocial Behaviors in Children. In A. M.
Hoffman
(Ed.), Schools, Violence, and Society (pp. 79-97). Westport, CT: Praeger.
Epstein, J. S.(1998). Introduction: Generation x, Youth Culture and Identity: In:
J. S.
Epstein.(Ed) Youth Culture: Identity in A Postmodern World", Blackwell
Publishing. pp. 1-23